הסטוריה
אגף הגיור במשרד ראש הממשלה הוקם כתוצאה מהחלטת הממשלה. הרב אליהו בקשי-דורון זצ"ל בעת כהונתו כרב הראשי בקש מהרב יהושע רוזן זצ"ל, ראש מכון צומת, להקים מערך גיור. המערך היה צריך להיות מערך ממלכתי שיהיה כפוף ישירות לרב הראשי. זאת במקום מה שהיה נהוג עד אז שנושא הגיור נדון בבתי הדין הרבניים האזוריים או לפני כן בידי רבני עיר.
הרב רוזן הקים ברחבי הארץ בתי דין לגיור בהם החידוש היה פתיחת הדלת לגרים. לא פשרנות הלכתית ברף קיום המצוות, אבל יחס חם אדיב ואוהב ומעודד לגיור. זאת בשל ההשקפה כי גיורם של צאצאי יהודים, שבשל צרות הגלות התחתנו עם נשים נכריות, שונה מגיורם של גוים גמורים. היהדות אינה דת מסיונרית, והיא לא מעודדת גיור. אך כאשר מדובר על צאצאי יהודים, החיים ביננו וגדלים איתנו, המצב שונה.
לאחר "ועדת נאמן" הממשלה הקימה את "אגף הגיור" שקבל את מערך הגיור מאת הרב רוזן. האגף החליף ידיים ומשרדים מספר פעמים וכעת הוא עומד באחריות ישירה של משרד ראש הממשלה וכפוף הלכתית לנשיא בית הדין הגדול שהוא הרב הראשי לישראל.
כיום
באגף הגיור ארבעה בתי דין לגיור בארץ: מצפון לדרום: חיפה, תל אביב, ירושלים, קרית גת. בכל אחד מבתי הדין מספר הרכבים של דיינים. בכל יום יושב הרכב אחד בכל מחוז. לכל בית דין יש מנהל, וכן רכז העורך ראיונות. ישנם שלוש פגישות עם בית הדין לגיור במהלך הלימודים:
פגישה ראשונה להכרות, שניה על ידי הרכז לבחינת ההתקדמות, ושלישית עם בית הדין לבדיקת מוכנות המועמדים.
למערך הגיור גם מערכת לביצוע ברית מילה או הטפת דם ברית, וכן מקוואות שמוחכרות לטבילת גרים בתל אביב, הוד השרון וחצור הגלילית.
בנוסף המערך מפקח על מכוני הגיור השונים ומוודא שהם מלמדים את החומר הנדרש לגיור בבתי הדין לגיור
המערך מטפל בהנפקת תעודות המרה רשמיות המקובלות במשרד הפנים וברבנויות השונות בארץ, תוך כפיפות להנחיות הרב הראשי, שנציגו מאשר את כל התעודות..
בראש מערך הגיור עמד הרב משה ולר שליט"א. מנהל האגף הוא מר אפני אלון.
הגר אינו זקוק לפנות למערך הגיור בעצמו. עליו לפנות למכון הגיור ולהתחיל ללמוד בכיתה. את הפניה לבתי הדין יעשה באמצעות מכון הגיור בו הוא לומד.
