יתרו הינו הגר הראשון המצטרף לעם ישראל לאחר יציאת מצרים.
יתרו, אביו של צפורה, אשתו של משה רבינו, כיהן כ"כהן מדין". חז"ל מסבירים ש"לא הניח עבודה זרה שלא עבד אותה".
בתחילת הפרשה כאשר אנו פוגשים את יתרו יש לו שם מיוחד "יתרו כהן מדין חֹתן משה" – שם ארוך. התורה חוסכת בדרך כלל במילים ולא מאריכה במקומות שלא צריך.
אנו מוצאים ליתרו כמה כינויים בפרשה:
יתרו כהן מדין חֹתן משה
יתרו חֹתן משה
יתרו
חֹתן משה
התורה היתה צריכה לכנות אותו "יתרו" ותו לא, הכינוי הקצר ביותר!
נציע שהתורה מלמדת אותנו על מהות תהליך הגיור: יתרו מתחיל בשם שניתן לו בלידתו: יתרו, עם התפקיד הבכיר שלו ב"דת" המדיינית.
בהמשך הוא משתמש בשתי השמות "יתרו" וגם "חֹתן משה". הוא כבר רוצה להתחיל להתגייר ולהפוך ל"חֹתן משה" אך עדיין לא החליט סופית.
ישנה רגרסיה – נסיגה לאחור, כאשר יתרו שומע את הגורל המר של מי שהיו ידידיו בעבר – המצרים, הוא חושב אולי שלא להצטרף לעם ישראל, וחוזר לשם הקודם שלו ללא התוספת של חֹתן משה. רש"י כותב בשם הגמרא ש"נעשה בשרו חידודין חידודין".בהמשך שוב "יתרו חֹתן משה" ובסוף רק "חֹתן משה". ומהעליה השניה, כאשר יתרו לוקח חלק בכינון מערכת המשפט הישראלית – האמיתית – הוא מכונה רק "חֹתן משה".תהליך הגיור הינו תהליך שיש בו עליות ומורדות. אין להבהל מכך. זה חלק מגילוי הנשמה הפנימית.
