בפרשת משפטים נמצא אחד משלושים ושש הפעמים שבו הזהירה התורה שלא לשנוא את הגרים.
אך בנוסף, מעמד קבלת התורה, עליו קראנו בפרשה הקודמת, מתואר בפרשתנו בשנית. וכאן מופיעים צמד המילים המפורסם: "נעשה ונשמע". קודם נעשה ואחר כך נשמע. חז"ל מתארים לנו שהקב"ה לקח את התורה והציע אותה לאומות העולם, אך הם בתגובה רצו לדעת מה כתוב בה. מששמעו מה כתוב סרבו לקבל את התורה. לעומת זאת עם ישראל הסכימו לקבל את התורה מבלי לשאול מה כתוב בה. "ובאו כולם בברית יחד נעשה ונשמע אמרו כאחד".
נשמע ונעשה
הגר במהלך קורס הגיור לומד הרבה "נשמע" – השמיעה אינה באזניים אלא בלב. האזניים מאזינות, והלב שומע. הקורס מטרתו לפתוח את הלב ל"נשמע", ומתוך כך ל"נעשה", לעשות מתוך חיבור עמוק.
בסופו של דבר קבלת התורה מתבצעת באופן הפוך – קודם "נעשה" ואח"כ "נשמע". לעשות גם בלי להבין. הגר נדרש להבין שהקב"ה רוצה בטובתו, ומצוות התורה אותם ציוה ה', הם חובה גמורה. לעשות גם בלי להבין. לקבל ואח"כ להבין.
ישנם גרים שבאמת עושים את תהליך הגיור המקורי, כפי שהיה במעמד הר סיני – קודם מתחייבים לעשות הכל ואחר כך לומדים.
"נעשה ונשמע" הקריאה של עם ישראל מהדהדת עד עצם היום הזה ומשמעותית יותר מתמיד.
